פוקוס יצירתי

איך להיות יותר פרודוקטיבימבלי להיכנס לסטרס

מכירים את הרגעים האלו בהם אתם ב״זון״ שלכם?

שהכל זורם בצורה חלקה, המחשבה צלולה,

אתם פרודוקטיביים ויחד עם זאת מאוד רגועים?

איזה כיף זה הא? כולנו רוצים יותר מהרגעים האלו.

אז מסתבר, שיש שם והגדרה מדעית למצב הזה:

זרימה: ״מצב תודעתי אופטימלי בו אנחנו מרגישים במיטבנו, והביצועים שלנו מגיעים לשיא״.

לרוב האנשים זה נשמע אחלה מצב אבל קורא לעיתים רחוקות בחיים שלהם

המצב השני יותר מוכר, בו אנחנו מרגישים שאנחנו לא מספיק.

שאין מספיק זמן, שאנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק מקצועיים, הורים לא מספיק טובים, בני זוג לא מספיק מפנקים ועוד ועוד לא מספיקים...

ישמצב שאתם מכירים חלק מהמשפטים האלו:

"אני משקיע מלא בעבודה שלי ולא נשאר זמן וכוח לחיים האישיים שלי, ולאנשים הקרובים אלי".

"אני לרוב מוצא.ת סיבה לדחות את מה שאני יודע.ת שצריכ.ה לעשות" 

"אני נמנע.ת מלקחת סיכונים וללכת אחר מטרות גדולות אבל בפנים רוצה לגדול"

"אני מרגיש.ה בלבול לגבי המטרות שלי, מה שמותיר אותי לפעמים בתחושת חוסר מימוש."

אני מכיר את כל המשפטים האלו מקרוב, גם אני הייתי במצב הזה,

כמעט 2 עשורים כמהנדס מערכות מידע בהיטק. 

אני זוכר את עצמי מול המחשב עם מלא משימות

ורק דוחה את הרגע בו אני מתחיל לעבוד

עוד קפה, עוד כתבה, עוד שיחה...

ועד שאני כבר מתחיל לעבוד אחרי רבע שעה אני מוצא את עצמי 

עושה משהו אחר ממה שתכננת. ושואל את עצמי: וואט דה פאק?!

למה אני לא מצליח להתרכז בדבר אחד לאורך זמן?

ניסיתי הכל - סדנאות מיינדפולנס והתפתחות אישית, אפליקציות פרודוקטיביות, התנזרות דיגיטלית ועוד.. חלקם תרמו אבל לא באמת ראיתי שינוי משמעותי.

עד שגיליתי את מדעי ה-FLOW

עולם מחקר שריתק אותי ברמות שלא הכרתי. עד לרמה שעזבתי את ההי-טק כדי להקדיש את

שארית החיים שלי למען המחקר והלימוד של העולם הזה.

מדובר בכמה חוקרים ופסיכולוגים מהזרם של הפסיכולוגיה החיובית שהצליחו לפצח את הנוסחה איך להגיע באופן קבוע ל״זון״ שלנו דרך הבנה של הביולוגיה שלנו, ואיך לעבוד עם מערכת ההפעלה הבסיסית שלנו: מערכת העצבים.

ושם למדתי את הסוד הראשון:

זרימה דורשת פוקוס. ופוקוס הוא כמו שריר: תאמנו אותו והוא יגדל, אחרת הוא יתנוון. 

העניין הוא שרובנו לא למדנו איך להתרכז, אין שיעור כזה בבי״ס ולא באוניברסיטה. 

אם לא למדנו איך, ואנחנו לא מתרגלים, איך אפשר לצפות שנצליח? 

זה קצת כמו לצפות מאדם שלא למד לנגן, לשבת על הפסנתר ולנגן.

אז למדתי ותרגלתי

ודי מהר התחלתי לראות תוצאות, פתאום הצלחתי לקרוא יותר עמודים בספר, ללמוד דברים חדשים מהר יותר, ראיתי איך קל לי יותר לעקוב אחרי רעיונות בשיחה

עשיתי פחות טעויות בעבודה, נהייתי יותר ״על זה״.

אבל עדיין הייתי חוזר הביתה מותש

ואז גיליתי את הסוד השני:

בעוד ש-FLOW דורש פוקוס, אותו פוקוס גם מייצר הורמוני סטרס.

כשהם מצטברים לאורך זמן הם מחסלים את הריכוז שלנו,

וגורמים לערפול מחשבתי ולעייפות.

לכן המוח זקוק לזמני הפוגה באופן קבוע כדי לחדש משאבים

ברגע שהבנתי את זה, נתתי למוח שלי זמני התאוששות במהלך היום.

פתאום שמתי לב שאני כבר לא חוזר עייף הביתה מהעבודה

שיש לי מלא אנרגיה להיות עם המשפחה שלי והתחביבים שלי.

מה עושים בזמני ההפוגה?

על זה בפוסט על השלב השני במחזור ה-FLOW, שלב השחרור.

הנה הלינק