מה יש לנגני ג'אז ללמד אותנו על ביצועי שיא?

מחקר חדש שבוצע על נגני ג'אז באזור פילדלפיה, חקר את תהליכי המוח המאפשרים Flow ויצירתיות. 

המחקר מגלה שהשגת Flow דורשת תחילה בסיס חזק של מומחיות, ולאחר מכן יש ללמוד להרפות שליטה מודעת כדי לאפשר ליצירתיות לפרוח.

על ידי מדידת הפעילות המוחית ואיכות הביצועים במהלך האימפרוביזציה, המחקר מראה שמוזיקאים מנוסים הנכנסים לזרימה מפגינים פחות פעילות של האונה הקדמית, הקשורה, בין השאר, לתפקודים קוגנטיביים, ויותר פעילות באזורי עיבוד חושי.

ממצאים אלו מצביעים על כך ששליטה במיומנות ולאחר מכן שחרור מנטלי הם המפתח להשגת היצירתיות והפרודוקטיביות הגבוהות הקשורות למצבי זרימה.

עובדת מפתח:

הממצאים מדגישים את החשיבות הן של תרגול אינטנסיבי להשגת רמות גבוהות של מומחיות, והן של היכולת "להרפות" כדי להגיע למצב היצירתי האופטימלי המכונה זרימה.

למקרה שאתם לא מכירים את המונח זרימה, אז הנה סקירה קצרה:

זרימה, או להיות ב "Zone", הוא מצב של יצירתיות מוגברת, פרודוקטיביות מוגברת ותחושת סיפוק, שלדעת חלק מהפסיכולוגים הוא גם סוד האושר. זה נחשב ל״מסלול המהיר״ של המוח להצלחה בעסקים, באמנויות או בכל תחום אחר.

אבל כדי להשיג זרימה, אדם צריך קודם כל לפתח בסיס חזק של מומחיות במלאכתו.

מושג הזרימה ריתק אנשים יצירתיים מאז שהמדען הפסיכולוגי החלוץ Mihály Csíkszentmihályi החל לחקור את התופעה בשנות ה-70.

עם זאת, ב-50 שנות מחקר התנהגותי לא ענו על שאלות בסיסיות לגבי מנגנוני המוח הקשורים לתחושת הקשב חסרת המאמץ שקשורה ל-FLOW.

מוזיקאי ג'אז ב-FLOW

מחקר הדמייה חדש ממעבדת המחקר ליצירתיות של אוניברסיטת דרקסל,

גייסה גיטריסטי ג'אז באזור פילדלפיה כדי להבין טוב יותר את תהליכי המפתח המוחיים העומדים בבסיס הזרימה. לאחר השגת מומחיות, מצא המחקר, יש לשחרר את הידע הזה ולא לחשוב יותר מדי על מנת להגיע לזרימה.

ניסוי דרקסל העמיד שתי תיאוריות סותרות של  FLOW זו מול זו כדי לראות מה משקף טוב יותר את מה שקורה במוחם של אנשים כשהם מייצרים רעיונות. תיאוריה אחת מציעה שזרימה היא מצב של מיקוד היפר אינטנסיבי במשימה. התיאוריה האחרת מניחה שזרימה כרוכה בשחרור המיקוד.

הצוות גייס 32 גיטריסטי ג'אז מאזור פילדלפיה. רמת הניסיון שלהם נעה בין טירונים לוותיקים, על פי מספר ההופעות הפומביות שהם העניקו. החוקרים הניחו כובעי אלקטרודות על ראשם כדי להקליט את גלי המוח שלהם ב-EEG בזמן שהם אלתרו אקורדים למקצבים שסופקו להם.

אלתור ג'אז הוא כלי מועדף על פסיכולוגים קוגניטיביים ומדעני מוח שחוקרים יצירתיות מכיוון שזו משימה שניתנת למדידה בעולם האמיתי המאפשרת חשיבה שונה - יצירת רעיונות מרובים לאורך זמן.

המוזיקאים עצמם דירגו את מידת הזרימה שחוו במהלך כל הופעה, והקלטות אלו הושמעו מאוחר יותר עבור שופטים מומחים שדירגו אותם ביצירתיות.

להתאמן באינטנסיביות ואז להרפות

כפי שנאמר על ידי גדול נגני הג'אז צ'רלי פרקר: "אתה חייב ללמוד את הכלי שלך, ואז אתה מתאמן, מתאמן, מתאמן. ואז, כשאתה סוף סוף עולה על הבמה, תשכח מכל זה ופשוט תשחרר שליטה".

סנטימנט זה מתיישב עם ממצאי מחקר דרקסל. גם הביצועים שהמוזיקאים דירגו בעצמם כגבוהים בזרימה נשפטו על ידי המומחים מבחוץ כיצירתיים יותר.

פעילות המוח שלהם חשפה מדוע:

המוזיקאים שחוו זרימה בזמן הופעה הראו פעילות מופחתת בחלקים של האונות הקדמיות שלהם הידועים כמעורבים בתפקוד ביצועי או בשליטה קוגניטיבית. במילים אחרות, זרימה קשורה להרגעת שליטה מודעת או פיקוח על חלקים אחרים של המוח.

וכאשר המוזיקאים המנוסים ביותר הופיעו כשהם במצב של זרימה, המוח שלהם הראה פעילות גדולה יותר באזורים הידועים כמעורבים בשמיעה ובראייה, וזה הגיוני בהתחשב בכך שהם אלתרו תוך כדי קריאת התקדמות האקורדים והאזנה למקצבים שסופקו להם. 

לעומת זאת, המוזיקאים הפחות מנוסים הראו מעט מאוד פעילות מוחית הקשורה לזרימה.

לסיכום

נקודת המוצא של מוזיקאים, סופרים, מעצבים, ממציאים ואנשים יצירתיים אחרים שרוצים להתחבר לזרימה היא שהם צריכים את המשמעת לתרגול אינטנסיבי ואחריו את היכולת לשחרר שליטה לצעוד אחורה ולתת למיומנויות להשתלט. 

נגן ג'אז